צור קשר

רגעים
מחשבות
סיפורים

מסעות

דוחות
סרטים
       עדויות

contact us

moments
thoughts
stories
journeys
reports
films
testimonies


הולכים בתלם
conformity and us

פרטים על הדימוי
image's details


english
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כששפטו את חיים רמון על הטרדה מינית הוא היה מזועזע. לא כי נשפט על דבר מה שלא עשה, אלא על זה שמה שעשה מכונה פשע והטרדה.
חיים רמון זועזע בצדק. עד לא מזמן, בזמן נעוריו של חיים רמון, הטרדה מינית מעין זו שהוא מואשם בה, היתה דבר מקובל ונורמטיבי.
כך ישראל, עומדת המומה ונרעשת מול מסקנות דו"ח גולדסטון על מעשיה בעזה.
היא לא מזועזעת מתאור המעשים, שהרי הם ידועים לכל וצולמו בכל מצלמות העולם.
ישראל מזועזעת מכינוי מעשיה פשעי מלחמה וטרור.
כמו במקרה של חיים רמון לא עצם המעשים אלא כינויים מעורר בה התנגדות ותימהון.
כמו חיים רמון, היא מסרבת להכיר בזה שנוהגי העולם השתנו סביבה. שמה שהוא הנורמה בישראל איננו הנורמה בשאר העולם אליו היא רוצה להשתייך.
שמה שמקובל בישראל זה לא הדבר שעושים כולם.

ישראל איננה מיוחדת במידות הקונפורמיזם הממאירות שלה. אומות וקבוצות שלמות נפלו שם לפניה ותיפולנה אחריה.
כך היו ימים שקצצו חוטמיהן של נשים נואפות כי כך היה מקובל, והיכו ילדים בשוט, ותלמידים בסרגל, וזרקו אלמנות לאש, ואת היהודים למשרפות, ושתקו, כי זה מה שעשו כולם.
וכך במלחמת העולם הראשונה, ולא רק בה, רצו אלפי גברים צעירים מול תותחים בלי שום סיכוי להינצל ומתו כמו זבובים, כי זה מה שעשו האחרים מימינם ומשמאלם, וכך החליקו בתקופות אלה או אחרות כולם את שערותיהם, או תילתלו, ואמרו "כאילו וכזה", או שזרו מילים באנגלית בתוך העברית, והתעללו בילד שמבטאו היה שונה משל השאר כי ככה עשו כל הילדים האחרים.
וכך גם לא מזמן הטיל הצבא הישראלי זרחן לבן על שכונות פלסטיניות בעזה והרס בתים על יושביהם כי זה מה שנהוג בישראל, כי הקונפורמיזם היא תכונה בטבע האדם ונבררה בתהליך האבולוציה אצל פרטים השורדים כקבוצה, יחד עם קסנופוביה (שנאת הזר) שפירושה חלוקה לאנחנו והם, טריטוריאליות, מעמדיות ואלטרואיזם - מהלוויתנים והשימפנזים ועד האדם.

אבל נשאלת השאלה איך תכונה, כשבקצה האחד שלה הקפדה בענייני שיער ובקצה השני שלה רצח עם, יכולה להיות בעלת ערך הישרדותי כלשהו.

זה משום שהשפה ועימה התרבות יצרו מצב חדש שבו אדם יכול לשגשג על פני אחר לא כי יש לו גנים יותר טובים אלא כי הוא מחזיק בידע או בתפישת עולם שיש להם ערך על פני ידע אחר. ולכן, כך טוענים מדענים, נוצקו לאט מנגנונים שנבררו בדרך האבולוציה, שיוצרים סוג של פתיחות מגורה ללמידה חברתית. סוג של "ציות" חברתי שמאפשר למידה בלתי אמצעית מנסיונם ודעותיהם של אחרים. ויותר מזה, הם מוסיפים, ישנו טעם רב בזה שמנגנון הזה יהיו מגורה במיוחד לסמוך על מה כולם עושים או אומרים או חושבים, יותר מאשר על תפישותיו ותחושותיו, כי תפישותיהם של הרבים מיצגות ידע מצטבר רב, ואילו תפישתו של היחיד מייצגת את חושיו בלבד.
וכך נבררו באדם מנגנונים שאוספים לתוכם את נכסי התרבות הרווחת באשר היא, כחלק מהכישורים החברתיים המולדים.
והפרה-דיספוזיציה הזו, החשובה וההגיונית, היא הבסיס לקונפורמיזם על כל הופעותיו.
הטובות והרעות גם יחד.

אישה מאחד השבטים במישור הסנרגטי שבאפריקה, שהצטרפה לשבט אחר שחי בשולי היער ההררי, נהגה בתבונה השרדותית כשחיקתה את בני השבט האחר וחיפשה פירות במקום להתעקש על חפירה למציאת זני פקעות כפי שהיה נהוג בשיבטה הקודם. נטייתה המבורכת לקונפורמיזם היא שאיפשרה לה לעשות את מהלך החיקוי הזה בטבעיות וללא מחשבה מעצם טבעה האנושי. דהיינו להיות עירנית למה שעושים כולם, ולחקות את מעשיהם, משום שזה מה שעושים כולם.

כך ילדה לומדת לדבר בלשון נקבה, וילד בלשון זכר, ואת אורחות מינם השונים, צורות לבוש, ודרכי התנהגות, ומה זה נשי ומה זה גברי ומה מותר ומה אסור, ושורוד זה צבע של בנות, ושבנים לא בוכים, לא כי לימדו אותם או הורו להם בהכרח אלא כי הם נספגו במינהגים שסביבם בקלות ובנכונות בהסתמך על נטייה טבועה בהם לקלוט ולחקות את הנורמה הרווחת.

כך גם ישראלי בישראל עוקף בתור כי זה הנוהג הרווח שנספג בו כטבע הדברים, ואילו כשחי באירופה, אחרי זמן לא רב עומד בתור כמו כולם, לא כי שינה את ערכיו המוסריים אלא כי כך נוהגים בסביבתו.
ובדומה לו, האירופאי שעמד כל חייו בתור, כי כך עשו כולם סביבו, אחרי זמן קצר בישראל חדל לעמוד בתור ועוקף כמו כולם, לא כי הפך פחות מוסרי, כי הרי מראש לא נהג כמו שנהג כתוצאה מהכרעה מוסרית, אלא כי נספג במינהגי סביבתו כחלק מנטייתו הטבעית לקלוט את הנורמות הסובבות אותו ולהיענות להן.

וכך גם יודעים החיילים והשוטרים הישראלים, מבלי שצריך ללמד אותם, שמותר וצריך לירות בפלסטינים צעירים הזורקים אבנים, ובשום פנים ואופן לא ביהודים חרדים צעירים הזורקים אבנים בשבת, או כשזורקי האבנים הם מתנחלים צעירים, למרות שאלה ואלה מקיימים אותה פעולת הפרה כביכול.
כמו שהם יודעים שכשמדובר באזור פלסטיני, מותר להם לפוצץ שכונה שיש בה לטענת השלטונות "מחבל", למרות שאחרים שלא נחשדים בדבר ימותו בהכרח גם כן, ושאין לעשות את זה כשהמחבל מסתתר בשכונה של יהודים.

בשנות החמישים ערך הפסיכולוג האמריקאי סולומון אַש סדרת ניסויים שבחנה את נטייתם של בני אדם לקונפורמיזם. הנבדק נכנס לחדר שהוצבו בו תשעה כיסאות בחצי גורן, והוא התבקש לשבת על כיסא סמוך לאחד הקצוות. שמונה אנשים אחרים הגיעו זה אחר זה ותפסו את שאר הכיסאות. הנבדק לא ידע שהשאר שותפים לניסוי. אש הראה לקבוצה שני כרטיסים בזה אחר זה. על הראשון הופיע קו יחיד. על השני שלושה קווים באורכים שונים. כל אחד מהנוכחים התבקש לומר איזה מבין שלושת הקווים שווה באורכו לקו שעל הכרטיס הראשון. המשימה לא היתה קשה, והתשובה היתה ברורה משום שההפרש בין אורכי הקווים היה גדול. הניסוי התנהל כך שהנבדק היה השמיני שענה על השאלה, לאחר ששיבעת האחרים כבר אמרו את דעתם. למרבה תדהמתו של הנבדק, לא זו בלבד שבחרו בקו שונה, כולם בחרו גם את אותו קו עצמו. כך שמה שהראו לו חושיו סתר את דעתם המשותפת של שבעת האנשים האחרים.
ברוב המקרים בחר הנבדק ללכת עם העדר ולהצביע על הקו הלא נכון.

את הזוועות ואת מעשי ההבל כאחד, אנשים קיימו כשכך היה מקובל, ולא קיימו אותם כשזה לא היה מקובל. כמו שקרה בגרמניה הנאצית כשכל האזרחים ויתרו למעשה על שיקול דעתם והלכו בעיקבותיו של פסיכופת, ובסחף הכולם והנורמה קיימו מעשי זוועה שקשה להעלות על הדעת שאפשר, כך גם צייתו בני אדם למקרתיזם, ולמאואיזם, וכך לבשו כולם באיזה זמן מכנסי ג'ינס רחבי שוליים רק כי זו היתה האופנה וחדלו באחת כשלא היתה, וענדו עגילים בכל המקומות הנכונים לתקופתם, כי בני אדם עושים בקלות ובנכונות ומתוך טבעם את מה שעושים כולם, ומרגישים מתח של אי נוחות אלמלא עשו כן, לטוב ולרע.

זה איננו מפתיע שבישראל כל כך התקוממו על דו"ח גולדסון, המאשים אותה שבאמצעות חייליה היא ביצעה פשעי מלחמה כנגד העם הפלסטיני.
כי הרי להרעיב ולדכא ולכלוא במכלאות ולהפלות את העם הפלסטיני זה נוהג שגור, ומבורך, שאותו מבצעים כולם, כל אחד בתורו.
יותר מזה, ללכת לצבא ולקחת חלק במעשים האלה, זה דבר נחשב הנתפש כנאמנות ושרות הכלל. כתרומה וכגבריות אולטימטיבית ועדות על מצויינות ואזרחות והקרבה. והרי זה מה שכולם עושים.
ואין ספק אגב שהחיילים הישראלים המצייתים לנורמות שיבטם וזמנם אינם אכזרים יותר מגברים נוצרים בימי הביניים שעל פי חוק ונורמה צלפו בנשים בזכות, או קצצו את חוטמן, או נעלו את גופן במנעול. ואינם גזענים יותר מאישה לבנה אנגלוסכסית בת המאה התשע עשרה שנתנה לאנשים שצבע עורם כהה משלה, להלבישה ולשרת אותה ללא תמורה כספית, עם הזכות להענישם אם לא יצייתו לה, כמו זה היה טבע הבריאה. או צייתנים יותר מהעומדים בתור רק כי כך נוהגים כולם, או עוקפים, כי זו הנורמה.
ואין ספק, שאילו נניח היה קם גולדסטון לפני מאתיים שנה וטוען כלפי ההורים שהם הורים מתעללים, כי הם מכים את ילדיהם, גם הם - בדיוק כמו מה שמרגישה ישראל - היו חשים מקופחים בביקורת תמוהה ותלושה זו עליהם, הטובים והרגילים, העושים את הדבר הנהוג והצודק והטבעי שכולם עושים.

כי לא המעשה נושא ערך גולמי קבוע. מצורת אכילה ומבטא עד לדיכוי ורצח. שום דבר אינו טוב או רע כדבר מובנה בו, באופן שנשמר תמיד וקיים תמיד. זה הכל תלוי במרחב המושגי שבו המעשה מתקיים. בערכיו ובנורמות שלו. לא הדבר כלשעצמו קובע אם אפשר לקיימו. רק מה כינויו. מה שמו. ואם עושים אותו כולם.

ישנן כמובן עוד סיבות למעשים הקבוצתיים הנעשים בישראל כנגד העם הפלסטיני מלבד הקונפורמיזם. כמו ההיסטוריה הבדוייה בשרות מעשה הנישול וההשתלטות על פלסטין ההיסטורית, על חשבון יושביו הפלסטינים... והקורבניות הנלמדת כתכונה בדיאנאיי הקיבוצי היהודי... והגזענות שמועצמת דרך החינוך.

וישנו במיוחד שרות החובה, המצאה גאונית בשרות תיבנות החברה לנאמנות עיוורת ואוטומטית למעשה המדינה באשר הוא. כי שרות החובה חותם את כל מי שחובת השרות עליהם בחותם השייכות למעשה המדינה, מעצם זה שהוא השתתף במעשיה, הוא וילדיו.
וכך אפשר גם ללא דיקטטורה לגרום לכל מי שהיה בצבא במסגרת שירות חובה, לראות את מעשה המדינה רק בגבולות מוכנותם לראות את אחריותם הפרטית. לא עוד "המדינה" אלא הם וילדיהם. וכך, ללא כפייה או סכנה (גם העיתונאים שהיו אף הם בשרות חובה), משתפים פעולה עם מעשה השלטון, מפלצתי ככל שיהיה.
התיבנות הזה באמצעות שרות החובה יוצר נאמנות שבטית מהסוג העתיק, הלא מודרני, שבו "אנחנו" צודקים ו"הם" לא, אקסיומטית. שאין בו אמות מוסר אוניברסאליות אלא רק כאלה הנגזרות ממי הוא האנחנו ומי הוא האחר, ומיליטרזים המחלחל לכל אורחותיה האזרחיים של החברה.
כמו בישראל.

וזה לא כדי להקריב את עצמם, כנוהג קלישאות הלשון השגורות, ולא כי הפלסטינים רעים, או אשמים, וכי מפעל ההתנחלות צודק, או כי באמת הם רוצים להגן בגופם, ולא בגלל השואה רצים הצעירים בנכונות מלאת תשוקה לקיים את אופנת השרות הצבאי. אלא זה בגלל דחף הקונפורמיות המובנה בטבעם שיוצר בהם נטייה לקלוט ולנהוג באופן שכולם נוהגים, כי כך נוהגים כולם.
ואם זו לא היתה הנורמה, וזה לא היה מה שעושים כולם, גם אילו התקיימו אותם תנאים פוליטים והיסטוריים, הם פשוט לא היו הולכים לצבא אלא מיעוטם.

אבל כל הגורמים הנוספים האלה, לא היה די בהם, אלמלא הקונפורמיות הרשומה עמוק בטבע האדם הרגיל. ובכותליה ועל זיזיה המעשה העדרי הנורא של ישראל ממשיך ומתקיים על ידי כולם, בדיוק בגלל שכולם מקיימים אותו.

וכך הם גם נוסעים בעדריהם אחרי הצבא להודו ודרום אמריקה ואומרים שזה נורא מענין ואתגרי, כמו שהם אומרים שהם הולכים לצבא כדי להגן על המולדת, ועל הג'ינס האופנתי הם אומרים שהוא נורא יפה, אבל למעשה הם נוהגים כמו שהם נוהגים כי כך עושים כל השאר, בגלל תבנותם האבולוציוני לקונפורמיות, המבורך והממאיר כאחד.

כמה מדהים שקרוב לאלף ארבע מאות אנשים נטבחו בעזה כי זה הדבר המקובל לעשות בישראל. לא יותר ולא פחות מלנעול נייק או להתעלף מאלביס פרסלי.
שאותם מנגנונים ששקעו עמוק בטבע האדם כדי לאפשר לו להיות חיה חברתית הלומדת מסביבתה קבעו שצעירים רגילים ילכו בחדווה ושמחה ובנכונות וברצון לרסק ארץ על יושביה, כי כך נאמר להם לעשות.
כי כך עושים כולם.

ואם זה ייפסק פעם, זה לא יהיה כי לדכא ולהתעלל זה רע ואכזרי וגזעני. וכי כיבוש זה דבר פסול גם אם מתקוממים נגדו, או בגלל דו"ח גולדסטון.
זה יהיה רק כי פתאום תשתנה האופנה, מאותן סיבות מפתיעות שג'ינס מתרחבים שהיו כל כך באופנה פשוט חדלו להיות, וקשה מאוד להסביר למה.
או אולי כי כמה גיבורי תרבות יטיפו דבר מה שיהפוך מיד לנורמה חדשה שתסחוף את כל הדור הצעיר למשהו חדש. נניח שהצבא זה אאוט, ולשבת בכלא ייחשב סמל הגבריות החדשה, והכי אחלה שבעולם.
וכולם אז ייענו לאופנה החדשה של הסירוב וילכו בחדווה לכלא, כמו שהם אוהבים כולם את להזיע במסעות האלונקות שלהם ואת סכנות הטְרֵקִים ולומר אחלה ואחי על כל דבר.

ויש משהו עצוב ומגוחך ומבעית כאחד בזה שרק בגלל שזה כבר פשוט לא יהיה "אין" יותר, שהם יפסיקו להתעלל ולדכא ולרצוח בעם הפלסטיני.
רק אז.
כי זה אאוט.
כמובן רק אם בכלל יישארו עדיין בני אדם חיים לשנות את אופנתם אחרי כל הדם שעוד יישפך עד אז.


איה קניוק. פורסם 16.10.2009

   
 
 


conformity and us


image's details

hebrew

When Haim Ramon was tried for sexual harassment he was shocked. Not at being tried for something he did not do, but at the fact that what he had done is defined as a crime, as harassment.
Haim Ramon was shocked, and rightly so. Until not that long ago, in Ramon’s younger years, the kind of sexual harassment of which he is now accused, was accepted, normative.
Israel, likewise, is shocked and stunned at the Goldstone Report conclusions about its actions in Gaza.
It is not shocked at the descriptions that are known to all and sundry, having been filmed by all the world’s cameras.
Israel is shocked that its deeds are named war crimes and acts of state terror.
As in Ramon’s case, not the actual deeds but rather their names appall and amaze.
Like Haim Ramon, Israel refuses to acknowledge the fact that norms in the world have changed. Shocked that what is considered norm in Israel is not accepted as the norm in the parts of the world to which it wishes to belong.
That what is accepted in Israel is not what everyone does.

Israel is not unique in its malignant conformity. Whole nations have preceded it in their fall to that void, and will succeed it as well.
There were times when the noses of adulterous women were chopped off as an accepted custom. Children were whipped. Pupils’ fingers were struck with rulers. Widows were hurled into the fire, Jews into the ovens, and people kept silent for that is what everyone did.
Thus in the First World War, and not only then, thousands of young men charged into cannon fire with no chance of surviving and died like so many flies, for that is what the others did to their right and left, and thus, too, at one time or another, everyone straightened their hair or curled it, and said “cool!” or wove English words into their native Hebrew and harassed a child because its accent was different from theirs, and because that is what all the other kids did.
And so, too, not that long ago, the Israeli army used white phosphorus on Palestinian neighborhoods in Gaza and demolished houses with their inhabitants still inside because that is the custom in Israel, because conformism is a human trait long selected in a process of evolution in individuals who survive as a group, along with the xenophobia – hatred of the outsider – which means forever dividing us and them, and territoriality, status and altruism – from whales and chimpanzees to humans.

But how can a trait – conformity – at whose extreme lies hair fashion, and at the other, genocide, how can such a trait be of any survival value?

That is because language and - with it - culture have enabled man to flourish at the expense of another not because of better genes, but because he possesses the knowledge or world view that are worth more than some other knowledge. Thus, scientists argue, mechanisms have emerged slowly, selected through evolution, creating a kind of stimulated openness to social learning. A kind of social ‘obedience’ that enables direct learning from the experience and opinions of others.

Moreover, they add, there is much sense in the fact that this mechanism would be especially stimulated to rely on what everyone does or says or thinks, more than on one’s own perceptions and sensations, for the perceptions of the many represent much accumulate knowledge, while one’s own represent one’s senses alone. And thus mechanisms have selectively evolved in humans, absorbing common cultural heritage as part of their ‘congenital’ social skills.
And this pre-disposition, so important and reasonable, is the basis for conformism with all its manifestations. Good and bad.

A African woman in one of the Serengeti tribes who has joined another tribe living on the periphery of the mountain woods, would use her survival wisdom and imitate the other tribe looking for indigenous fruit rather than keep digging for bulbs, as was the custom of her native tribe. Her blessed conformism enabled her to perform this imitation naturally and unthinkingly, by force of her human nature. Namely, be alert to what everyone does, imitate their actions, for that is what everyone does.

This is how a girl learns to speak in the feminine, and a boy in the masculine, thus they learn their different gender manners, dress, conduct, what is womanly, what is manly, what is allowed and what forbidden, that pink is for girls, that boys don’t cry – not because they were taught or instructed necessarily, but because they were easily and readily integrated in the surrounding customs through their inherent tendency to absorb and imitate the common norm.

Thus too an Israeli in Israel pushes in line because that is what everyone does and absorbed as the natural order of things, whereas living in Europe, soon enough the very same Israeli awaits his turn in line just like everyone else - not because his moral values have been transformed, but because this is what everyone does around him.
Likewise, the European who has always stood in line will soon enough begin to overtake others soon after settling in Israel – not because he has become less moral, for lining up had never been a moral decision to begin with, but rather absorbed as an environmental norm, part of his natural ability to adapt to the norms surrounding him and conform to them.

And thus Israeli soldiers and policemen know – without having to learn – that they may and should shoot young Palestinians who throw stones, and never ever shoot young ultra-orthodox Jews who throw stones on the Sabbath or when the stone-throwers are young Jewish settlers, although they all commit the same violation, as it were.
Just as Israelis know that they may and must blow up a Palestinian neighborhood where the authorities claim a "terrorist" is being sheltered although others totally unsuspected of anything will necessarily die in the process, and they must not and may not do this when the terrorist finds shelter in a Jewish neighborhood.

In the 1950s, American psychologist Solomon Asch performed a series of experiments examining humans’ tendency to conform. The examinee entered a room where nine chairs were placed in a half-circle, and asked to be seated on a chair close to one of the ends. Eight others entered one by one and occupied the remaining chairs. The examinee did not know that the others were experiment-participants. Asch showed the group two cards one after the other. The first showed a single straight line. The second showed three lines differing in length. Each person present was asked to tell which of the three lines was equal in length to the line shown in the first card. The task was not difficult, and the answer was obvious because the lengths differed greatly.
But the examinee was already the eighth person answering after the other seven had already voiced their opinion. Much to the examinee’s astonishment, not only did they point out a different line, they all chose the very same one. His own sense perception contradicted the opinion shared by seven others.
In most cases the examinee chose to join the crowd and point to the wrong line.

Humans have perpetrated the worst atrocities as well as the silliest actions when these were the norm, and did not perpetrate them when they were unacceptable. As in Nazi Germany, when all citizens actually gave up their own judgment and followed a psychopath, and in wake of ‘everyone’ and the norm carried out inconceivable horrors, thus too humans obeyed McCarthyism and Maoism, and thus everyone at some time all wore bell-bottom jeans just because it was the fashion and stopped doing so at once as they went out of fashion, and pierced and decorated their bodies at all the right places – right for their time, for humans easily and readily and naturally perform what everyone does, and feel uneasy unless they do so, for better or worse.

It is not surprising that so many Israelis responded with indignation to the Goldstone Report that accuses Israel of sending its soldiers to commit war crimes against the Palestinian people.
For, after all, to starve and oppress and cage-in and discriminate against the Palestinian people is a common custom, a condoned norm that everyone follows, each in his turn.
Moreover, enlisting in the army and taking part in these deeds is considered loyal and serving the common good. A contribution and ultimate manliness and evidence of excellence and citizenship and sacrifice. For that is what everyone does.
No doubt Israeli soldiers obeying the norms of their tribe and times are no crueler than Christian men of the Middle Ages who by law and norm rightfully whipped women, or chopped off their noses, or locked their bodies in chastity belts. Israeli soldiers are no more racist than a white Anglo-Saxon woman of the nineteenth century who had people with darker skin than her own, dress and serve her without any remuneration, and had the full right to punish them for any insubordination as if that were the natural order of Creation. Israeli soldiers are no more obedient than those who stands patiently in line just because this is what everyone does, or push their way through because that is the norm.
And no doubt, if – let us assume – Goldstone had stepped up two hundred years ago and argued that those parents who whip their children are abusive, then they too – just like Israel now – would feel wronged by this strange, detached criticism leveled at them, when they, the good and normative, do the normal, natural and right thing that everyone does.

It is not the actual deed that bears a permanent inherent value. From table manners and accents – to persecution and murder. Nothing is inherently good or bad and observed forever. It all depends on the conceptual space in which the deed is done. On its values. Its norms. Not the deed itself determines whether is it doable. Only its name. Its appellation. And whether everyone does it.

Naturally there are more reasons beside conformism for the collective deeds committed in Israel against the Palestinian people. Like the fictive history that serves dispossession and takeover of historical Palestine at the expense of its Palestinian inhabitants... And victimhood taught and acquired as a congenital trait in collective ‘Jewish DNA’... and the racism intensified through education.


And there is mandatory conscription, of course – an invention of genius in the service of patterning a society to blind and automatic loyalty to the act of state as is. For mandatory military service brands all conscripted with the stamp of belonging to the act of state, by the mere fact that he/she has taken part in its deeds, he/she and his/her children.

And thus, too, even without dictatorship anyone who has done mandatory military service can be made to see the act of state only within the limits of seeing their private responsibility. No longer 'the State's' responsibility but theirs and their children's.
And thus, without any compulsion or danger, (along with the journalists who also did their mandatory military service) collaborate with the ruling power’s action, monstrous as it may be.
This programming through mandatory military service creates tribal loyalty of the primal, non-modern sort, according to which ‘we’ are right, ‘they’ are wrong, axiomatically. Loyalty that knows no universal moral standards, only such that are rooted in who we are and who the other is, and militarism that infiltrates all civil ways of society.
Like in Israel.

And it is not in order to sacrifice themselves, as the common clichés have it, not because Palestinians are bad, or to blame, or because Jewish settlement is right, or because they really and truly want to defend, with their own bodies, and not on account of the Holocaust that the youngsters run off, willing and lusty, to maintain the fashion of serving in the army. It is because of the urge to conform that is inherent in their nature which creates in them the tendency to absorb and behave the way everyone does, for this is what everyone does.
And if it were not the norm, if this were not what everyone does, even under the same political and historical conditions, they simply would not go to the army, but for a scant few.

But all these added factors would not suffice, unless conformism were etched deep in normal human nature. It is permeated in its walls, hanging on its crannies that Israel’s horrific, herd-like deed continues to be done by all, exactly because everyone does it.

And just as they flock to India and South America after their army time is done, and say it’s terribly interesting and challenging, just as they say they go to the army to defend the homeland, and say about the present jeans fashion that it’s terribly nice – in fact they do what they do because everyone does it, and because of their evolution has programmed them to conform, for better or for worse.

How amazing that nearly 1400 people were slaughtered in Gaza because in Israel this is what you do.
Not more nor less than to wear Nike or swoon at the sound of Elvis.
That the same mechanisms so deeply ingrained in human nature – enabling man, the social creature, to learn from his environment - determined that normal youngsters would gladly go forth to pulverize a piece of land and its inhabitants, because that is what they were ordered to do.
Because this is what everyone does.

And if it ever does stop, this will not be because persecuting and harassing is evil and cruel and racist. And because occupation is wrong even if it is resisted, or because of the Goldstone Report.
It will happen only because suddenly the fashion will change, for the same surprising reasons that bell-bottom jeans that were so ‘in’ simply stopped being so ‘in’, and it is very difficult to explain why.
Or perhaps because some culture heroes will preach something that will immediately turn into a new norm and sweep along the entire younger generation to say that the army is ‘out’, that refusing enlistment and going to jail is the new manly thing to do and so totally cool.
Everyone will then follow the new refusenik fashion and merrily march off to jail, just as they all love to sweat in their stretcher treks and risk treks and to say ‘cool’ and ‘bro’ about everything.

There is something sad and ludicrous and horrific all at once in the fact that only because it will no longer be ‘in’, they will stop harassing and persecuting and butchering Palestinians.
Only then.
Because it will be ‘out’.
Naturally, only if there are any humans left at all to undergo a change of fashion after all that blood will have been spilt.

Aya Kaniuk. Translated by Tal Haran. Published 30.10.2009

 
 
© www.mahsanmilim.com  tamar@mahsanmilim.com  aya@mahsanmilim.com  aya.tamar@mahsanmilim.com