על סוגים שונים של הורגים |
|||
|
עוד דבר שאני לא מבינה זה את ההבדלה הערכית בין זה ההורג מתוך תחושת הזדהות ושנאה לבין זה ההורג מתוך ציות. כמו זה המציית בלבד ואין בו בערת שנאה לזה שהוא הורג או אידיאולוגיה, טוב יותר כי הוא מציית ולא חי את מעשהו. האמת שבשבילי זה להיפך. זה השונא והורג טועה בעיני, ואל לאף אדם לקחת חיים, אבל הוא פועל מתוך חום. חום שגוי. חום מוטה. חום נורא. אבל חום. שנאתו חמה. ואת מי שאינו שונא לא יהרוג. אבל זה ההורג כי כך נאמר לו, והוא מציית, פועל מתוך קור. קור נורא. את האחר שהוא הורג הוא לא שונא ולא מאשים. הוא רק הורג כי אמרו לו. במה מעשהו קטן יותר ואלים פחות ונמצא יותר על ציר הטוב? בשבילי להיפך. הוא הנחות והנורא מבין השניים. הוא האפל והמסוכן. זה החם הפועל מתוך השנאה לא יפגע במי שהוא לא שונא. הוא לפחות פועל מתוך יחס אמיתי אל האחר. ואילו המציית, זה שלא שונא, מפחיד אותי יותר, כי אין איך להתגונן מפניו. לציית כערך או מפחד או מחולשה, הופך אותו למעורר בי פלצות. כי אין לו גבול. לשונא יש גבול. גבול השנאה. למציית אין גבול. הכל תלוי בהוראות. והוא מבין השניים מזעזע אותי יותר, ומפחיד אותי יותר ומעציב אותי ומדכא אותי יותר. במיוחד כי הוא, דווקא הוא הוא כל אדם. הוא כולם. |
Another thing I do not
understand is the value-judgment of one who kills out of a sense of
mission and hatred versus one who kills in obedience. As if the latter,
only obeying and not rabid with hatred or ideology is a better human
being because he obeys and does not live his deed. In truth, I feel
quite the contrary about this. The one who hates and kills is wrong, I
find, and no one should take another's life. But he acts in heat. Wrong
heat. Biased heat. Terrible heat. But in heat. His hatred burns. And he
would not kill someone he does not hate. But the one who kills because
he has been told to do so, and obeys – acts coldly. A terrible cold. He
does not hate the one he kills, nor does he accuse him. He only kills
because he has been told to do so. How is his act smaller, less violent,
more on the 'good' side? For me it is quite the opposite. He is the
inferior, the terrible of the two. He is the sinister, the more
dangerous of the two. The heated killer acting out of hate will not hurt
anyone he does not hate. At least he acts out of a genuine feeling about
the other. While the obedient one, who does not hate, frightens me more,
one cannot defend oneself against him. Obeying as a value, or out of
fear, or weakness, he horrifies me. For knows no limits. The hater has
limits. The limits of hatred. The obedient one has no limit. It all
depends on his instructions. He is the one who shocks me more, frightens
me more, saddens and depresses me more. Especially because he, expressly
he, is everyman. He is anyone. |
|