איך מתארים אופל, מזוקק, אלימות מוחלטת, איך מתארים עיר
מאוינת מחופשת למתה, שבילים ריקים מאדם, חלונות מסורגים בכלובים שבנו פלסטינים
תושבי המקום כדי להתגונן, פיסות קטנות של נראות מול חיילים ורוביהם השלופים, הולכים
מהר, הראש מכונס, עושים עצמם לא קיימים, שקופים, חיילים בצמתים בתוך קוביות של
אלימות ממוסדת, והמתנחלים, נחילי התיישבות, בוטה, ממאירה, פנים מושטחות בכוח שפשה,
ברחובות דממה שניתן לשמוע, מופרת לעיתים על ידי נקישות סוליות חיילים או מתנחלים.
אלמלא ידעת שיש אנשים לא היית יודעת, מהבתים אין קול, יורדים בדרכים אחוריות,
מטפסים על גגות, אסורים בתנועה לאור יום, בכבישים, אסורים בביתם, פיהם תפור, קולם
מותך, ביחד עם המנעולים על חנויות ריקות, סגורות, זועקות מה שהיה ואיננו, הדממה
רועמת, כשאין כלובים סביב החלונות החלונות מנופצים, והבתים ריקים, חיילים או
מתנחלים השחיתו, בזזו, הצדק שותק, איננו, שקט של מוות, לקול נקישות צעדי מי שרואים
עצמם אולי הגזע העליון, ושומרי ראשם.
היינו תמר, ויוי ואני, ראינו גבר כבן ארבעים, כפות, המום, באחת מעמדות החיילים
הפזורות בחברון שמטרותיהן שמירה על המתנחלים בעודם מתעללים בפלסטינים, ומניעת חייהם
של הפלסטינים בני המקום.
למה אתם עוצרים אותו, למה אתם לא מקשיבים לו, מה הוא כבר עשה, הוא ניגש לבית הקברות
כדי להוציא את הכבשים שלו, שם הוא גר, שם ביתו, הם ברחו לו, הם אכלו שם עשב, צעקנו,
התחננו.
אולי הוא מרגל, אוסף מודיעין, מה אני יודע, משך בכתפו החייל.
שאל אותו. דבר איתו. זה אדם מבוגר. זה אדם. יש לו משפחה. ילדיו עליך. אתה הורס את
חייו. אתה לא יודע לאן אתה שולח אותו. קח אחריות. אמור במה אתה חושד בו, למה אתה
עוצר אותו, שאל אותו מה עשה, דבר איתו. ברר.
אל תפריעי לי. לא רוצה. מה פתאום לדבר איתו. הרי הוא לא יגיד את האמת. הפנה אלינו
את כתפו והתרחק נזוף, עם רובהו המתנודד, וקסדתו ועליה פנס מטופש.
מצלמה ממוקמת בבית הקברות היהודי בלב בתים פלסטינים במקום החמקמק בין H1 ל H2. על
עמוד גבוה. חולשת מגובה רב על האזור, מביטה לתוך חצרות הבתים של התושבים הפלסטינים,
לתוך חלונותיהם, שם אותה ברוך מרזל אחד ממנהיגי המתנחלים. מסיבותיו. במצלמה, נראה
א' רועה את כבשיו, נראו הכבשים נכנסים לבית הקברות, נראה הוא נכנס להוציא אותם.
מרזל מתברר כבדרך קבע נותן הוראות לצבא והם מגיעים ומבצעים. הם הרי אפילו לא צריכים
לראות בעצמם מה הוא זה שעשה א'. מספיק שמרזל אמר. מספיק שא' איננו יהודי. כך זה
נראה.
החיילים אם כן עצרו את א', הכבשים שנשארו ללא רועה אבדו, הם גררו אותו לעמדה, כפתו
אותו, לאחר מכן שמו עליו פלנלית לניקוי רובים ששלפו מכיסיהם המיוזעים, עבר עוד איזה
זמן לא ארוך, שהוא פשוט עמד שם, ואז הם טחבו אותו בכוח לג'יפ, והוא עלה, והם אחריו,
וטרקו את הדלת, ונסעו.
אולי כי אנחנו טלפנו למוקד להגנת הפרט שהתערבו, אולי כי נראו, לא על ידי מתנחלים,
לא על ידי פלסטינים אלא על ידי 'יהודיות' (מילה נרדפת לבני גזע העם הכובש, לא תמיד
יהודים בפועל אלא כמטפורה) על גבול הזיקנה, אולי כי לא התחשק להם יותר, כי זה מתברר
לא היה איזה גליק גדול הפעם, כי היו להם ענינים אחרים, והרי תמיד יהיו די כאלה
אחרים וזמינים לפרוק עליהם את הלמות נעוריהם הזועקים כשצריך.
א' היה עצור מתברר 'רק' חמש שעות.
באותה המידה אפשר היה שלא ישוחרר שבועות או חודשים או שנים, אפשר היה שיואשם בחברות
באירגון עוין או בנסיון פגיעה בחיילים, או שלא יואשם בדבר ויהיה במעצר מנהלי בלי
שאיש יוכל לערער על אשמותיו כביכול כדי להפוך אותו משתף פעולה, או סתם כי אפשר.
א' שנראה בדיוק במה שעשה, רועה כבשיו ונכנס להוציא את אלה שתעו, נעצר כי הוא
פלסטיני.
בגלל זה אפשר היה שלא יחזור לביתו. אפשר היה שיוכה או ייעלם או ייהרג.
ובגלל זה למרות אשמתו הכבדה כביכול אפשר היה לשחרר אותו אחרי חמש שעות בלי הסבר או
התנצלות.
החיילים, בין אם כי הם יכולים או כי ממלאים פקודות, מתעללים בעם הפלסטיני כי אפשר,
כי מותר, כי את זה נשלחו לעשות.
כבשיו אבדו, אותם כבשים שמראש לא יכול היה לקנות אותם, אלא ניתנו לו על ידי הצלב
האדום כאפשרות למקור פרנסה.
אובדנם הוא אובדן שאין לו קריטריון, שאין לו שם.
אחרי שצרחנו על החייל הנבוך הוא אמר, נתראה בהפגנה, כמו אומר אני מהטובים, אני יורה
ובוכה, אני לא באמת כזה.
כזה אתה, חביבי, כזה אתה בכל אבריך ורמחיך.
כל עוד אתה שם אתה כזה.
התעללות היא התעללות היא התעללות.
ככה זה.
חברון, פברואר 2007, תמר גולדשמיד, ויוי צורי ואיה
קניוק
|