צור קשר

רגעים
מחשבות
סיפורים

מסעות

דוחות
סרטים
       עדויות

contact us

moments
thoughts
stories
journeys
reports
films
testimonies
      

english

Bust of a Mother-Goddess, Gallo-Roman Art

   
 


בשבח השוחד 
in praise of bribery


שני לוחמי צה"ל מחטיבת "כפיר" נעצרו בשבוע שעבר בחשד שהעבירו פלסטינים במחסום בתמורה לשוחד, כך נודע ל-ynet . בעקבות החשדות שעלו ערכו המפקדים חקירה חשאית משלהם, עד שתפסו את החיילים "על חם" והעבירו אותם למשטרה הצבאית.

23.6.2008 ynet

 
 

אני כמובן לא מתנגדת לזה שהחיילים יישלחו למאסר. אלא שלהאסר על שוחד אינו על פשעם העיקרי והנורא שהוא השתתפות במעשה הדיכוי של העם הפלסטיני. להאסר על שוחד הוא להאסר על השולי. כמעט אני מעזה לומר להאסר על מה שאיננו פשע. לא כש"מעשה הפשע" מאפשר להביא כסף לילדים, ללכת לבית החולים ולבקר משפחה.

את פ' פגשתי לפני כמה שבועות ליד אחד ממאות המחסומים הפזורים בתוך הגדה המערבית הכבושה.
זו אישה צעירה יחסית, חיוורת, שיניה פגומות וחיוכה גדול.
יש לה חמישה ילדים, התברר לי, ושבן זוגה עזב אותה ועכשיו בכלא הפלסטיני. יש לה רק אחיות וזה אומר כך הבנתי, שאין תמיכה כלכלית מהמשפחה המורחבת. שהיא לבד עם ילדיה הקטנים ועם אימה הזקנה והחולה, מפרנסת את כולם.

פ', כרוב הפלסטינים הבוגרים, איננה רשאית להיכנס לישראל לעבוד. היא לא מנועה כי נחשדה בדבר. עובדה, מעולם לא זומנה לחקירה ולא נעצרה ולא נערך חיפוש בביתה.
אילו היתה חשודה בדבר מה, ולו גם בהתקוממות נגד דיכוי וכיבוש וטרור מדינה, היתה נתפסת ונחקרת. וגם אלמלא היתה חשודה, אפשר היה שתעצר ותחקר. די בזה שאחר יתן את שמה, או שחייל ירצה לנקום בה כי לדעתו לא עמדה יפה בתור. אבל אפילו זה לא קרה. היא בביתה, לא חשודה ולא מואשמת בדבר, גם לא לשיטתו של הכיבוש.
כל 'פשעה', שבגללו היא מנועה בכניסה לישראל, הוא שהיא פלסטינית. מושא לענישה קולקטיבית כנגד כל בני עמה, מנועה מלממש זכויות יסוד כמו עבודה או בריאות או חתונה או בניית בית, מנועה מלנוע בחפשיות בתוך הגדה המערבית הכבושה, אלא לפי קריטריונים לא קבועים, כשיטה.

אבל למרות ההתעללות הממוסדת של מעשה הכיבוש, ולמרות הנסיון למנוע עבודה כשיטת דיכוי ולחץ לשתף פעולה, אי אפשר למנוע מאם לבקש אוכל לילדיה. כזו היא האבולוציה. אי אפשר לדכא את דחף ההאכלה. פ' חייבת לעבוד, אחרת ילדיה יחלו או ימותו. ולא חשוב כמה אפל המשטר, וכמה אכזרי, וכמה אלימים ומלאי תשוקת התעללות הם החיילים בצמתים ובדרכים, היא תקום ותחפש עבודה כדי להביא לילדיה אוכל.

פ' מנסה להתגנב לישראל כי לעבודה זולה יש בכל זאת ביקוש. הדרכים ידועות. בלילה, בשדות, במקומות מסוכנים. שם חיילים בחדוות יצרים מורשים, רודפים אחרי מחפשי העבודה המסכנים ומתעללים בהם כמה שאפשר, לפני ששולחים אותם בחזרה או עוצרים אותם ולוקחים סכומי עתק כעוד סוג של רווח מדינה מעוות. אבל אישה אחרי שש לידות (בת אחת מתה) לא יכולה לרוץ בלילות בדרכים מסוכנות כמו מחפשי העבודה הצעירים.
פשוט לא יכולה.

היא עמדה ליד המחסום וזה היה מוזר. ודיברנו. הרי לא נותנים להיכנס שם ידענו. כי ככה זה.
וחיכינו איזה זמן והלכנו.
יותר מאוחר דיברנו איתה שוב, ולתדהמתנו ולרווחתנו היא כבר היתה בישראל. ובקרוב תעבוד במשק בית, סיפרה. ושמחנו.
פ' הצליחה לעבור במחסום כי יש לה סידור ולכן אני גם לא אומרת איפה כל זה היה.
כלומר יש מישהו המשלם לחיילים מסוימים, ופ' וחברותיה משלמות לו, והן עוברות למרות שלפי ההוראות הרשמיות אסור, וזה מזל.

 
    עו"ד בני קוזניץ, מומחה לדין צבאי פלילי, העריך שהמקרה הנוכחי מורכב יותר: "נראה שהעבירות אותן ניתן לייחס לחיילים הינן לקיחת שוחד לפי חוק העונשין, שעונשה המירבי הוא עד שבע שנות מאסר, וחריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים או סיכון בטחון המדינה לפי חוק השיפוט הצבאי, שעונשה המירבי יכול להגיע אף לעשר שנות מאסר בפועל".    
 

גם החיילים קולטים את השקר ביסוד הטיעון הביטחוני כסיבה למניעת מעבר. גם הם רואים שמחסומים מבתרים שטחים פלסטינים בינם לבין עצמם, רחוק מהקו הירוק. גם הם רואים שמניעה מעוררת מרירות ותסכול ואוזלת יד ויאוש וכעס, ושענישה קולקטיבית לא מביאה ציות או ביטחון. וגם הם יודעים שמי שרוצה לעשות משהו כמו העברת מטען או להתפוצץ, ממילא לא עובר במחסום כשאין לו סיכוי לעבור מבלי להיתפס. הם יודעים שהבדיקה היא פיקציה שנועדה לדכא ולאיים ולתסכל ולהרעיב, ושהיא לא רצינית.

וכך לאחר שפ' ושאר מנועי המעבר סורבו, הם יעמדו ליד מחסום זה או אחר, במרחק מטרים ספורים מהמחסום ומהחיילים. והחיילים אמנם לא נותנים להם לעבור אך לא מונעים מהם לעמוד קרוב אליהם. וזאת מהסיבה הפשוטה שהם לא פוחדים מהם. הפחד הוא אמנם קלישאה בטוחה כדי להסביר ולהצדיק את מעשה ההתעללות הממוסד בעם הפלסטיני, ומרבים להשתמש בו, אבל בשטח אי אפשר שלא לראות שאלה אינן אלא מילים שגורות ומורגלות וריקות. אילו פחדו החיילים או חשדו שמי מאלה שמנעו את המעבר שלהם מסוכנים, מעבירים מטענים, או חשודים, לא היו מרשים להם להישאר כל כך קרוב.

לא מפחד הם מנעו מפ' לעבור.

מי הם החיילים האלה שלא נטלו שוחד. אלה שלא נתנו לפ' לעבור.
מה המבנה הנפשי שלהם, של אלה שראו אישה ענייה ומסכנה שלא עשתה להם דבר וידעו בדיוק מדוע היא מבקשת לעבור, ולא נתנו לה. וזאת למרות שראו את עליבותה, ואת שיניה הפגומות, ועורה החיוור והחולני למראה. ולא חשדו בה בדבר ולא הזמינו משטרה או את השב"כ ולא פחדו ממנה, ולא הפריע להם שהיא עומדת ממש לידם אחרי שסרבו לתת לה לעבור.
אלה החיילים ה'טובים', המצייתים להוראות ולא חשוב מה הן. מקיימי החוק רק כי הוא חוק. פקידי המשטר. הברגים. אלה שהביטו בפ', באישה העלובה והענייה המחפשת עבודה כדי להביא אוכל לילדיה. ולמרות שלא חשבו שדינה לרעוב, או שמגיע לה, זה לא הפריע להם, להגונים האלה, מקיימי ההוראות וחוקי התקופה, למנוע בנכונות חפצה וטבעית מפ' לעבור ולהתפרנס.

ולעומת זאת, מי שנתנו אוכל לילדיה של פ', הם חיילים שקיבלו שוחד. אלה החיילים 'הרעים'. החמדנים ורודפי הבצע.
שלא היו צריכים לקחת כסף ממי שאין להם, ממי שמגיע להם לעבור בתוך מולדתם ממקום למקום, ולבקש עבודה. ממי שנעשה כלפיהם אי צדק נורא. שהם בני אדם.
לא היו חייבים לבקש משהו בתמורה ללעשות את הדבר הנכון שעשו. יכולים היו לתת לה לעבור בחינם.

אבל אלה הם החושבים לבד, ושלא מקיימים את חוקי תקופתם רק כי אלה החוקים. אלה שיש בהם חתרנות בריאה וחשובה ומערערים על הלגיטימציה האוטומטית של קלישאות המדינה.
מי מזווית פלילית ומי מזווית אידיאולוגית.
וכן, עבריינים לפי קריטריונים מסוימים, אבל הם גם אלה שאמרו ויאמרו לקורבן היסטורי זה או אחר: תן לי משהו ואתן לך לברוח ליער, או משהו מעין זה.
ולא מתוך טוב לב בהכרח או אידיאולוגיה או איכפתיות. אבל מתוך חופש מתכתיבים ונאמנות אוטומטית לנורמות ולחוקים.
אלה המיוחדים שלא הולכים בתלם השייכות המושטח והמורגל. היוצאים מהכלל, האחרים. שבזכות מרדנותם, הפלילית או לא, טובת הלב או רעת הלב, ולמרות עבריינותם הם חשובים פי כמה לתקינות החברה ולנשמתה המוסרית ממצייתיה לדורותיהם.

"ובכל זאת נטלו שוחד ממי שאין להם" אמרתי לבחור אחד פלסטיני ליד מחסום הקונטיינר באסואחרה אשרקיה, קצת אחרי שזרקו את היחידה הקודמת שנאשמה בלקיחת שוחד על שחייליה נתנו לפלסטינים לעבור במחסום בתמורה לרווח כספי. והוא אמר לי "מה את מדברת, אלה היו חיילים טובים. כמה משכורת כבר יש להם. ברור שיקחו כסף. והם גם מסתכנים. ומי עושה דברים בלי כסף. רופא עובד בלי כסף? ראש ממשלה עובד בלי כסף? גם רופא לוקח כסף ממי שאין לו, ובכל זאת לוקח. החיילים שעכשיו הם זבל. זבלה. אף אחד לא עובר אצלם. עכשיו זה בית סוהר. אין כסף. אין פרנסה. אין חיים. אין כלום. מסכנים החיילים שתפסו אותם" הוסיף ואמר "בחורים טובים..."

כן ירבו נוטלי השוחד שבזכותם ישנם כאלה כמו פ' שיכולים להביא מעט אוכל. ובזכותם לא יגוועו ברעב. וזו אינה מטפורה.

איה קניוק.

 
 
    
 
  Bust of a Mother-Goddess, Gallo-Roman Art          
       
   

in praise of bribery

Two Israeli soldiers of the "Kefir" brigade were arrested last week, suspected of having allowed Palestinians through a checkpoint in return for a bribe received, noted Ynet news Their commanders conducted their own investigation following suspicions that had come up, until they caught the soldiers "red-handed" and turned them in to the Military Police.

Ynet, 23.6.08

   
 

Naturally I have nothing against soldiers being sent to prison. But such punishment would not be for committing their main and most despicable crime which is their actual complicity in oppressing the Palestinian people. Being sentenced in prison for taking bribes means being punished for a marginal act. I nearly dare say it means to be incarcerated for that which is not a crime. Not when this specific "crime" means a Palestinian can put bread on the table for his children, go to the hospital or visit family.

I met F. several weeks ago near one of the hundreds of checkpoints scattered throughout the occupied West Bank. She is a relatively young woman, pale, her smile huge. She has five children, she told me, and her husband left her and is now doing time in a Palestinian jail. She has only sisters and that, as far as I understand, means she has no economic support from her family. She is alone with her little children and old, ailing mother. She alone is feeding all of them.

F., like most adult Palestinians, is not allowed into Israel to work. She is black-listed by the GSS, even though she has not been suspected of "anything". The fact is she has never been summoned for questioning nor arrested, nor has her home been searched. Had she been suspected of anything, resisting oppression and occupation and state-terror, she would have been caught and interrogated. And even unsuspected, she might have been arrested and interrogated. Suffice it for someone else to have breathed her name, or a soldier wished to get back at her for not having stood properly in line, in his opinion. But even this did not happen.
She is home, not suspected nor accused of anything, not even under Occupation rules.
The only "crime" of which she is guilty and which keeps her out of Israel, is that she is Palestinian. Object of collective punishment of her entire people, denied such basic human rights such as the right to work, to health, to marry, to build a home, to move freely within the occupied West Bank, except according to the systematically arbitrary criteria of the Occupation.

However, in spite of the institutionalized harassment of the Occupation de-facto, in spite of the attempt to deny work as a method of oppression and pressuring people into collaboration, it is impossible to prevent a mother from seeking food for her children. Such is evolution. The drive to feed the young is invincible. F. Must work, or else her children will fall ill or die. No matter how grim the regime, how cruel, and how violent and 'gung-ho' the soldiers are at the junctions, on the roads, she will arise and go to look for work in order to feed her children.

F. tries to sneak into Israel for such cheap labor is in demand. The paths are well-known. At night, in fields, in dangerous places. Where soldiers, licensed to act ruthlessly, chase poor work-seekers and harass them as much as possible before sending them back or arresting them and fining them as another type of warped state benefit. But a woman after six births (one daughter died) cannot run around nights on dangerous roads like the young male work-seekers.
She simply cannot.

She stood by the checkpoint and that was strange. And we talked. For they don't allow them in there, as we knew. Because that's how it is.
We waited some, and then we left.
Later we spoke with her again, and to our amazement and relief she had already been in Israel. And soon she will be working in some home, she said. And we were delighted.
F. managed to cross the checkpoint because she has an arrangement, and that's why I don't say where all this took place. In other words, someone is paying certain soldiers, and F. and her friends pay him and they cross even though officially this is forbidden, and it's lucky.

 
   

Attorney Benny Koznitz, military criminal law expert, assumed that the case at hand is more complex: "Apparently the violations attributable to the soldiers are accepting bribery, punishable with up to seven years of imprisonment, and transgressing authority to the point of risking life or state security punishable with up to even ten years imprisonment."

     
 

The soldiers, too, perceive the lie that is at the base of the security claim for preventing passage. They, too, see the checkpoints fragmenting Palestinian areas from each other, far away from the 'green line'. They, too, realize that prevention breeds bitterness and frustration and helplessness and despair and rage, and that collective punishment breeds neither obedience nor security. And they, too, know that whoever wants to do something like smuggle an explosive charge or blow himself up, would never go through a checkpoint where he hasn't a chance to pass without being detected. They know full well that inspections are a fiction that is meant to oppress and threaten and frustrate and starve, and that it is not serious.

And thus, after F. and all the rest of those prevented passage have been refused, they will stand by some checkpoint or other, at a few meters' distance from the soldiers. And the soldiers do not allow them to cross but do not prevent them from standing nearby. And that for the simple reason that they are not afraid of them. Fear is, of course, a sure cliché to explain and justify institutionalized harassment of the Palestinian people, and is much in use, but on the ground one cannot but see that these are nothing but empty, overused words. If the soldiers were afraid or suspected those whose passage they prevented of being dangerous, smuggling explosives, they would never let them stand so close.

It was not fear that made them prevent F. from crossing the checkpoint.

Who are those soldiers who did not accept bribes? Who did not let F. through?
What is their personality like, the ones who saw an impoverished woman who has done 'nothing wrong', and they knew exactly why she wants to get through, and would not let her? In spite of witnessing how miserable she is, and how pale. They didn't suspect a thing, they did not summon the police, or the GSS, and were not afraid of her, and were not disturbed by the fact that she stood so close to them after being refused passage.
These are the "good" soldiers, who obey orders no matter what they are. Follow the rules because they are the rules. Regime officials. Cogs. Those who looked at F., the miserable, poor woman seeking work to feed her children. And even though they did not think she deserves to starve, it did not keep these decent guys, these followers of orders and timely rules, from preventing F. willingly and naturally from crossing the checkpoint to make a living.

Unlike those soldiers who took bribes and enabled L's children to be fed. These are the "bad", the greedy soldiers.
Who should not have taken money from those who have none, from those who deserve to move freely in their homeland, and to seek work. From those who have been so terribly wronged. For they are human.
These soldiers should not have asked anything in return for doing the right thing. They could have simply let her through, for free.

But those are the ones who think for themselves and do not follow the rules of their time only because such are the rules, who are healthily subversive and challenge the automatic legitimacy of State clichés, whether from a criminal or from an ideological angle, and yes, they are criminals according to certain criteria, but they are the ones who said and will say to this or the other historical victim: give me something and I'll let you escape to the forest, or something of that nature. And not necessarily out of the goodness of heart or ideology or caring. But by being free of dictates and automatic loyalty to norms and rules.

These are the special ones who do not tow the line of flattened, habitual conformity. The exceptions, the others. Who – by their rebelliousness, criminal or not, benevolent or malevolent, in spite of their criminality – are all the more important to society's morality and wholesomeness than its obedient servants have ever been.

"Still they took bribes from those who have nothing" I said to a young Palestinian near the Container Checkpoint at a-Sawahira a-Sharqiya, short while after the former unit posted there was removed after being accused of letting Palestinians cross in return for money taken. And he answered: "What are you saying? These were good soldiers. What kind of salary do they get? Naturally they'd take money. And they take a risk too. And who does things without money? Does a doctor work without money? Or a prime
minister? A doctor, too, charges a patient who is penniless. And these soldiers who are here now are garbage. No one gets through with them. Now this is prison. No money. No livelihood. No life. Nothing. Pity for the soldiers who were caught."
and he added, "Nice guys…"

May they thrive, the bribe-takers, thanks to whom people like F. can bring home a bit of food. And thanks to them, they will not starve. And this is no metaphor.

Aya Kaniuk. Translated by Tal Haran.

 
 
© www.mahsanmilim.com  tamar@mahsanmilim.com  aya@mahsanmilim.com  aya.tamar@mahsanmilim.com