<< back

 

  "יש שאומרים שהיא מתה מהסוכר שלה שעלה, או מלחץ דם, ושהיתה לה התקפת לב, ושזה כי יצא לה קצף לבן מהפה.
אני אומר לך שהיא מתה כי התפוצץ לה הלב.
לקחו את הבן שלה, והתפוצץ לה הלב.

בלילה הזה, ה 26 בנובמבר 2008, הם באו למחנה הפליטים קלנדיה עם רשימה, בשקט, בלי ששמנו לב, יותר ממאתיים חיילים, על הגגות, ובכבישים.

וגם לבית שלהם באו. יש להם שתי קומות. בקומה למעלה גר אחד הבנים, גדול, ובקומה למטה אם סעיד שהיא בת 49 אני חושב, ובעלה והילדים הקטנים. הכי קטנים שלה זה ילד בן 15 וילדה בת 14. חמישה ילדים. בת וארבעה בנים. נוואף הבן שלה בדיוק יצא מבית סוהר אחרי שלוש שנים. הבעל שלה עובד שומר בבניין, איש טוב. כשזה קרה הוא לא היה בבית. כי היה עובד.
אחר כך, כשבאו לספר לו, הוא לא הצליח לעמוד על הרגליים.

החיילים הגיעו לבית שלהם ועשו כמו שהם עושים, מפחידים, ודופקים על הדלת חזק, ופתחו להם את הדלת והם נכנסו לבית ואמרו שכולם יביאו תעודות זהות, ולקחו מכולם את תעודות הזהות, וראו שמחמד לא שם, ואמרו איפה מחמד.
ואמרו בני המשפחה שהוא לא גר שם. שהוא מתחתן חדש. לא גר בבית של אבא שלו. שהוא גר בסמיראמיס. אז תפסו ביד שלהם את האח הגדול, ואמרו לו לך תביא את אח שלך. אמרו אנחנו מחכים ולא זזים עד שהוא בא. אם לא תביא אותו אנחנו לוקחים את אבא שלך ואת האחים. ולאם סעיד אמרו שבאו רק לדבר איתו. לשאול אותו שאלות. שלא לוקחים אותו.
אז האח המסכן הלך להביא אותו, גם בגלל האיום למשפחה, וגם כי אמרו שזה רק בשביל לדבר, והלך ובאו באוטו לבית של האבא, למטה.

ואז אמר לו החייל: אתה מחמד, תביא תעודת זהות, והביא אותה, וראה שזה מחמד, ובלי שאלות ובלי שום דבר הם תפסו אותו מהגב ושמו אזיקים ושמו משהו על העיניים שלו ובאו לקחת אותו, והאמא השתגעה וצעקה ותפסה את הבן שלה שלא יקחו אותו. והחייל דחף אותה, והיא דחפה את החייל ותפסה עוד פעם את הבן שלה ונהיה בלגן ולקחו אותו, והיא נפלה, והיתה לה התקפת לב על המקום.
והבן שלה לא מבין כלום. לא רואה. שומע צעקות וקולות. והעיניים שלו קשורות חזק ולא יודע.
ובמהירות לוקחים אותו ושמים אותו בג'יפ. ועוד שני ג'יפים, אחד מקדימה ואחד מאחורה, וככה לקחו אותו. ולא ידע שאמא שלו מתה.

אחר כך הרופא בדק אותה ואמר שיקחו אותה מהר לבית חולים, ואחר כך לקחו אותה לבית חולים אבל לא היתה לה כבר נשמה.
היא מתה.
התפוצץ לה הלב והיא מתה
."
 

 
 






<<back

 
 

  "Some say she died because her blood sugar was up, or because of high blood pressure, and that she suffered a heart attack, and that she foamed white at the mouth.
I tell you she died because her heart exploded.
That night, November 26th, 2008, they came to Qalandiya refugee camp with a list, quietly, without our noticing, more than 200 soldiers, on the roofs, in the streets.

And to their home, too. They have two stories. One of their sons, the older one, lives upstairs, and Um Sa'id who’s forty-nine years old, I think, lives downstairs with her husband and the younger children. Her youngest are a fifteen-year old son and a fourteen-year old daughter. She has five children. A daughter and four sons. Nawaf, her son, just got out of three years in prison. Her husband works as a watchman in a building. A good man. When it happened, he was not home. He was working.
Later, when they came to tell him, he couldn’t stand on his own feet.

The soldiers came to their house and did what they always do: scare people, bang on the door. The door was opened for them, and they entered and told everyone to bring their IDs, and they took all the IDs and saw that Muhammad was not there and asked, where is Muhammad.
The family said he doesn’t live there. That he is newly married. No longer lives in his father’s house. That he lives in Semiramis. So they gripped the older brother and told him, ‘Go get your brother. We’re waiting here and won’t move until he gets here. If you don’t bring him, we’ll take your father and brothers.” And they told Um Sa'id they only came to talk to him. Ask him questions. Not to take him away.
So the poor brother went to get him, because of the threat to the family, and also because the soldiers said it was only for talking. So he went and brought him in the car to their father’s house, downstairs.

Then the soldier said: “You, Muhammad, give me your ID”. So he did, and the soldier saw it was Muhammad and with no further questions or anything they caught him and shackled his hands behind his back and blindfolded him and came to take him away. And the mother went wild and yelled and gripped her son so they wouldn’t take him. And the soldier pushed her, and she pushed the soldier and gripped her son again and there was a big mess and they took him away, and she fell and had a heart attack right then and there.
Her son didn’t understand anything. He couldn’t see, just heard yelling and voices. He was tightly blindfolded and couldn’t know.
They took him quickly and put him inside the jeep. And there were two more jeeps, one in front and one in back, and that’s how they took him away. And he didn’t know his mother died.

Later the doctor examined her and said she should be taken to the hospital right away. So they took her to the hospital but she was already gone.
She died.
Her heart exploded and she died."

Translated by Tal Haran